החלטה בתיק ת"א 44474/04

הנתבעים 1-3 (הם המבקשים) עותרים לסילוקה על הסף של תובענתה של התובעת (היא המשיבה), מחמת השתק עילה או השתק פלוגתא. אפתח בתיאור קצר של ההליכים.

רקע כללי

המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשים, לתשלום סך של 1,110,500 ש"ח. על פי הנטען בכתב התביעה (המתוקן), עוסקת המשיבה בייצור ובשיווק של מתכות שונות. ביום 4.12.01 קיבלה היא הזמנה לאספקת 2,275 צינורות לחברה בשם מחליפי חום לורדן (1983) בע"מ (להלן: " לורדן"). המכר היה בתנאי FOBבנמל בריטי ותנאי התשלום היו CAD, קרי: תשלום כנגד קבלת המסמכים הדרושים לשחרור הסחורה. מקום התשלום וקבלת המסמכים (שטרי המטען המקוריים), נועד להיות בבנק המזרחי סניף 438. לצורך הובלת הטובין ושחרורם, שכרה לורדן את שירותי המבקשת 1. המבקשת 1 אף צויינה כנשגר בשטר המטען (נספח ו' לכתב התביעה). המשיבה סיפקה את הסחורה בהתאם למוסכם, בנמל בריטי. לורדן הייתה אמורה לשלם למשיבה את התמורה המוסכמת נגד קבלת שטרי המטען המקוריים (שנמצאו אצל בנק המזרחי) והחשבוניות המקוריות לידיה. לאחר מכן, היה עליה למסרם למבקשת על מנת שהאחרונה תפעל לשחרור הטובין. המשיבה טענה בתובענתה כי המבקשים מסרו את הטובין ללורדן, מבלי שלורדן הציגה בפניהם את שטרי המטען המקוריים ואת החשבוניות המקוריות. למשיבה נגרמו נזקים עקב כך, שכן התמורה לא שולמה לה. נזקים אלו הם נשוא התביעה. המשיבה ייחסה למבקשים אחריות לנזקיה. בטרם הוגשה תביעה זו, הגישה המשיבה תביעה כנגד לורדן, בסדר דין מקוצר, בבית משפט השלום בחדרה (ת"א 3312/03, נספח ח' לכתב התביעה). בקשת רשות להתגונן אשר הוגשה ע"י לורדן - נדחתה וביום 5.1.04 ניתן פסק דין המחייב את לורדן לשלם למשיבה את תמורת הסחורה (נספח ט' לכתב התביעה). הליכי הוצאה לפועל אשר ננקטו כנגד לורדן, העלו חרס. בכתב הגנתם כופרים המבקשים בטענות המשיבה המייחסות להם אחריות לנזקיה, אך אין צורך להידרש לכך עתה.

המבקשים עותרים, כאמור, לסילוקה של התביעה על הסף מחמת השתק עילה או השתק פלוגתא.

עמדת המבקשים

המבקשים טוענים כי המשיבה מנועה מלטעון בכתב תביעתה אותן העובדות אשר נטענו על ידה בכתב התביעה אשר הוגש לבית משפט השלום בחדרה שבמסגרתו ניתן פסק הדין כנגד לורדן. משניתן פסק דין כאמור, המשיבה מנועה ומושתקת, מחמת השתק עילה ו/או השתק פלוגתא, מהגשת תובענתה הנוכחית.

עמדת המשיבה

המשיבה טוענת כי דינה של הבקשה להידחות מחמת שלא נטענה בהזדמנות הראשונה, אלא רק כשנתיים לאחר תחילת ההליכים בין הצדדים.

המשיבה סבורה כי אין בסיס לטענה בדבר קיומו של מעשה בית דין. לשיטתה, לא מתקיימת זהות הצדדים בשני ההליכים; כל אחד משני ההליכים מבוסס על עילות שונות. בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בחדרה, נדונו טענות חוזיות כלפי לורדן. בהליך דנן נדונות טענות נזיקיות כלפי המבקשים. העדר הזהות בין העילות ובין הצדדים, שולל קיומו של השתק עילה או השתק פלוגתא.

המשיבה טוענת כי השתק פלוגתא מותנה בקיומם של תנאים מצטברים אחדים, שאינם  מתקיימים בענייננו.

דיון

כללי השתק העילה, בדומה להשתק הפלוגתא, חוסים תחת הכלל הגדול של מעשה בית דין. המטרה שעומדת בבסיס כלל זה היא כי מבחינת בעלי הדין המתדיינים, מבחינת מערכת המשפט ומבחינת הדין, יבוא סוף להתדיינות בעניין אשר לגביו היה לבעלי הדין יומם בבית המשפט, או בעניין בו מוצו ההליכים או שניתנה בו הזדמנות לבעלי הדין למצות את ההליך עד תום.

מהותו של מעשה בית דין הוגדרה על ידי פרופ' נ' זלצמן בספרה מעשה בית דין בהליך אזרחי (פרסומי הפקולטה למשפטים, התשנ"א) 4:

" משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין. כל עוד לא בוטל פסק הדין, בין על ידי ערכאת ערעור ובין על ידי בית המשפט שנתנו, מחייב פסק הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו".

ובהמשך בעמ' 11:

" פסק דין בהתדיינות in personam פועל כמעשה-בית-דין בכל התדיינות אחרת בין אותם צדדים, ואין בכוחו של פסק-הדין לחייב כהשתק את מי שהיה זר להליך".

בע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פ"ד נד(1) 642, בעמוד 649, נקבע כי:

" הדוקטרינה של 'מעשה בית-דין' מושתתת על עקרון סופיות הדיון, ובמסגרתה אפשר להבחין בשני כללים עיקריים - 'השתק עילה' ו'השתק פלוגתא'. השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה, מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך. בין היתר, צריך הטוען 'השתק עילה' להוכיח, כי יש זהות בין בעלי-הדין או חליפיהם (למשל שולח ושלוח או מוריש ויורש). בהיעדר זהות בין הצדדים לא יתקיים השתק עילה, גם אם התובע בשני המקרים זהה. לעומת זאת, במקרה כזה ייתכן שיתקיים השתק פלוגתא בסוגיה ספציפית".

(ההדגשות אינן במקור - מ.י.)